תרומות לנזקקים בדרך כלל מוגבלות בהיקף ובזמינות שלהן. היות ובהגדרה מדובר על משאב מוגבל שצריך לדעת איך לפזר אותו ובאיזה אופן להשתמש בו, חשוב גם להביא בחשבון את הדרכים השונות לנצל את התרומות. כך לדוגמא אי אפשר להעביר את התרומות לכל הנזקקים בצורה רנדומלית, משום שתמיד יש כאלה שזקוקים להן יותר מאשר אחרים. מנגד, אי אפשר גם לקבוע סדר עדיפויות קשיח וצריך לשמור על גמישות מסוימת בכל הנוגע לנושא הרגיש הזה.
אבל האמת היא שכמעט בכל חברה קובעים דרך קצת אחרת לגבי החלוקה הנכונה של תרומות לנזקקים. בחלק מהחברות, בוחרים למי להעביר את התרומות לפי פרמטרים אובייקטיביים כגון אי ביטחון תזונתי, רמות הכנסה, רמת חיים, אזורי מגורים, רקע בריאותי וכן הלאה. מנגד, בחברות אחרות בוחרים לחלק את התרומות בכל פעם לקבוצה אחרת.
הגברת היעילות של תרומות לנזקקים
המטרה המשותפת לכל מי שאוסף ומעביר תרומות לנזקקים היא להגביר את היעילות שלהן. ברמה התאורטית, השאיפה היא כמובן להגיע למצב שבו אין עוד נזקקים ואין עוד אנשים שצריכים לקבל תרומות. בגלל שמטרה כזו היא אוטופית בלבד ולא עולה בקנה אחד עם המציאות המוכרת לכולנו – כי הרי בכל מערכת יש דירוג כזה או אחר, האלה היא איך מגבירים את היעילות של התרומות הקיימות.
כנראה שהדרך להגביר את האפקטיביות של תרומות לנזקקים היא לעקוב טוב יותר אחרי התהליך שהן עוברות. כך אפשר לדעת מאיפה התרומות מגיעות, מי אחראי על פיזור וחלוקה שלהן ומי בודק לאחר מכן כיצד השתמשו בהן. אם משקיעים את המשאבים הנדרשים גם בחלוקה של התרומות ולא רק באיסוף שלהן, מגדילים את הסיכוי לכך שגם מצב הנזקקים ישתפר.