מעגל העוני מתייחס למצב שבו אדם, או משפחה, או אפילו קהילה שלמה כמו תופעת הקאסטות בהודו ובמקומות אחרים, נשאבת על כורחה למצב של עוני, מבלי שתהיה לפרט שליטה על מעמדו זה. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות, החל מהעדר הזדמנות שווה לחינוך, לבריאות, לתעסוקה נאותה, וכלה בקביעה א-פריורית של החברה, שלפיה מי שנולד להורים עניים ממעמד מסויים, נגזר עליו להשאר עני כל חייו, להינשא לבעל/ת מעמד זהה, ולהביא לעולם ילדים עניים, שבתורם יעמידו אף הם צאצאים אשר נגזר עליהם להיות עניים – כך לאורך כל הדורות.
שבירת מעגל העוני
העוני בכלל, ושבירת מעגל העוני בפרט, הוא נושא למחקרים רבים בעולם כולו. ארגון באו״ם, הבנק העולמי וכן מאות גופים בינלאומיים, ציבוריים, ממשלתיים ופרטיים, עסוקים במיגור העוני, כאשר המטרה השאפתנית שהוצהרה זה לא מכבר הינה למגרו עד שנת 2030.
כאשר אומרים מיגור העוני, אין פירוש הדבר שלא יהיו עוד אנשים עניים ביחס לסביבתם, אלא שעוני מחפיר, המאיים על קיומו הפיזי של הפרט, ימוגר וייעלם. במילים אחרות: להבטיח כמות מספקת של מים, מזון ומחסה לכל אוכלוסיית העולם.
שיעור העניים בישראל
על פי נתוני ה-OECD ישראל נמצאת במקום הראשון (והמפוקפק) בשיעור העוני, המגיע לכ-18.6 אחוז, בעוד השיעור הממוצע בקרב מדינות ה-OECD הינו כ-11.5%. על פי מדדים אלה, ישראל נמצאת במקום לא טוב בלשון המעטה, אחרי מדינות כגון טורקיה, צ׳ילה ומקסיקו.
מבין כלל העניים, כמיליון ילדים מתחת לגיל 18 נמצאים מתחת לקו העוני, כ-31% מכלל הילדים.
למעלה מ-200,000 משפחות בישראל חיות במצב של אי בטחון תזונתי, דהיינו אין ביכולתן להשיג באופן סדיר מזון בסיסי לצורך קיום. ארגונים שונים, רובם חוץ ממשלתיים, עושים רבות למען משפחות אלה, אך האחריות לצמצום מעמדי העוני המחפיר הייתה ונשארה של הממשלה ומוסדות המדינה.